כוחה של שרה ווטרס הוא בהמחשת התקופה. הרומן שלפנינו הוא השני שלה, והוא חורג מן המסגרת המצומצמת- יחסית של הראשון, בכך שהוא מצליח להמחיש כמה חוגים חברתיים שונים מאוד זה מזה, על מוסכמותיהם ומנהגיהם ותפיסות-העולם שבתשתיתם. המשפחה המהוגנת של הגיבורה מסווה בדרכים שונות את תאוות הבצע והשאפתנות החברתית שלה - אחותה של מרגרט עומדת להינשא לבחור עשיר ולעבור לגור באחוזה גדולה, וכל המשפחה מתגייסת להצלחת המטרה הזאת; מרגרט עצמה סובלת מדיכאון מאז מות אביה ואימה משקה אותה לאודנום - תרכיז של אופיום, חזק וממכר - מדי ערב; אין פלא שהיא מעורערת בנפשה ונוטה להזיות. בימים ההם לאודנום נמכר בבתי-המרקחת כמו שהיום מוכרים אספירין, ונשים במיוחד התמכרו לו. כצעירה מבית טוב יש למרגרט משרתת אישית - רות, בחורה טובה המסורה לה (כך נדמה). לעומת אלה מצטיירות הנשים בחוג הספיריטואליסטים כהרבה פחות כבולות במנהגים ומוסכמות, כי הרי הן נמצאות בקשר עם נשמות ש"עברו לצד הרוחות" - סביבה המזמינה היסטריה, ואכן התקף היסטריה הוא שמסבך את סלינה דוז ומביא למאסרה וכליאתה בכלא הנשים.

מי שקרא את ספרו הידוע של מישל פוקו על ההיסטוריה של הענישה הפלילית יודע כמה רעיונות נעלים הושקעו במערכות הכליאה במאה התשע-עשרה. בעיקר התכוונו הרפורמטורים לשקם את נשמותיהם החוטאות/תועות של האסירים, והשיטות השונות לביצוע משימה זאת היו לפעמים מוזרות מאוד. בכלא הנשים המתואר כאן האסירות היו כלואות בתאיהן כמעט כל שעות היום בבידוד מוחלט, ואסור היה להן לקרוא או לכתוב או לדבר. הכוונה היתה להכריחן להרהר במעשיהן ומן הסתם להתחרט עליהם, ותפקידן של הגברות המבקרות היה לעודדן לעשות זאת, אך מבלי לומר להן דבר על המתרחש מחוץ לתאיהן. מרגרט מוצאת עניין מיוחד בסלינה דוז, וזו מצידה מצליחה להעביר לה מסרים שונים ואף חפצים מיוחדים, כגון פרחים... הקורא מתפתה להאמין ביכולות המיוחדות של סלינה ומכאן בקיומן של רוחות ונפשות ערטילאיות. לא אחשוף כאן את סיומו של הסיפור, כי זהו שיאו המפתיע של הספר שהראה ,( כי לפינו סופרת צעירה מבטיחה מאוד. ואכן, שני ספריה הבאים הוכיחו זאת. הרומן השלישי, הנקרא Fingersmith (2 מתרחש אף הוא במאה התשע-עשרה ויש גם בו מרכיבים של מתח והפתעות, יחד עם רומנטיקה לסבית. הספר הרביעי, שראה אור לפני זמן קצר תחת השםThe Night Watch ( 3), מתרחש באמצע המאה העשרים בלונדון בזמן מלחמת העולם השנייה, בתקופת הבליץ, ושנים ספורות אחריו. גם גיבורותיו נשים וגם כאן האהבה ביניהן היא חלק חשוב מן העלילה, אבל עוצמתו של הספר וההמחשה המדהימה של חיים בימי מלחמה ותחת הפצצות אישרו את מעמדה של הסופרת. כיום היא נזכרת בנשימה אחת עם פאט בארקר, מחברת הטרילוגיה Resurrection( 4), שעיקרה במלחמת העולם הראשונה. סופרות אלה הגיעו למעמדן הבכיר בספרות האנגלית בימינו ללא קיצורי דרך של סממנים אקסוטיים ופעלולים לשוניים.

לא אתייחס לתרגום, גם משום שלא עלה בידי להשיג את המקור לשם השוואה וגם מחוסר מקום, אבל בשום פנים אינני מבינה כיצד שמו המקוריAffinity ( 5), מילה פשוטה שמשמעותה "קירבה", הפך בעברית למשהו מתחנחן וחסר טעם כמו "זרעים של חיבה". למתרגמת ולהוצאה פתרונים.

סוף